תחרות המועמדים תתקיים כבר ביוני כאשר 6 מתוך 8 המקומות שם כבר מאויישים.
שני הכרטיסים האחרונים ינתנו בסדרת תחרויות הגראנד-פרי, שם מתחרים 24 שחקנים מצוינים על הפרס הגדול.

איך זה הולך בגראנד פרי?
כל שחקן משתתף ב 2 תחרויות מתוך 3 ומנסה לצבור כמה שיותר נקודות כדי לסיים ראשון או שני בסבב כולו.
כך הולך הניקוד:

אנו רואים שמי שמצליח לעלות לחצי הגמר מבטיח לעצמו 7 נקודות או יותר: 10 או 13.
מי שלא עולה לחצי הגמר בתחרות מסוימת מסתפק ב 0-4 נקודות ומאבד סיכוי מעשי לקחת כרטיס למועמדים, כי לכל שחקן יש רק שתי תחרויות להשתתף בהן.

התחרות הראשונה – בברלין, נמצאת כרגע בעיצומה. משתתפים בה 16 שחקנים ב 4 בתים באופן הבא:

החלוקה לבתים בתחרות הראשונה בברלין(סדר השמות לפי מד-כושר, השחקן המודגש ניצח את הבית):
בית א: גרישצ'וק, נקמורה, אסיפנקו, באקרו
בית ב: ראפורט, פדוסייב, ווייצק, אופארין
בית ג: ארוניאן, וידית, דובוב, קיימר
בית ד: ווסלי סו, דומינגז, האריקרישנה, שירוב

בבית א' נקמורה מארה"ב עלה לחצי הגמר, גם בבית ג' ובבית ד', מדובר בשני שחקנים אמריקאים: ארוניאן ודומינגז. ובבית ב' ראפורט מהונגריה.

כך נראים חצאי הגמר שמשוחקים בימים אלה:
נקמורה – ראפורט
ארוניאן – דומינגז

כאשר דומינגז בבית המוקדם גבר על אמריקאי נוסף – ווסלי סו (אלוף ארה"ב המכהן) בשובר שוויון לפני החצי גמר.

זכיה כאן תעניק כאמור 13 נקודות, אבל זה עדיין לא מספיק. צריך להצטיין גם בטורניר השני כדי לקחת כרטיס, כי התחרות קשה.

לעומת זאת, מי שלא עלה פה לחצי גמר, איבד סיכוי מעשי לכרטיס למועמדים.
זה אומר שגרישצ'וק בן ה 39 לא יהיה במועמדים, לאחר שהיה משתתף כמעט קבוע בפורום הזה ב 15 השנים האחרונות. הישג השיא שלו היה הגעה לגמר המועמדים ב 2011 (גבר על קרמניק והפסיד בגמר לגלפנד שלנו עם 5 תיקו וניצחון אחד לגלפנד).

שחקן נוסף שלא יהיה במועמדים הוא ווסלי סו בן ה 28. הוא מצוי באחת השנים הטובות ביותר שלו לאחר שזכה בסבב הגראנד טור היוקרתי ובאליפות ארה"ב. סו לא השתתף בתחרויות הסינון הקודמות לקראת המועמדים.

גם הסיני המעולה דינג, בן ה 29 לא יהיה במועמדים. מדובר באחד השחקנים החזקים בעולם בשנים האחרונות, אך הוא לא השתתף בתחרויות הסינון הקודמות מסיבות לא ברורות, ובנוסף החמיץ עכשיו את ברלין בגלל סיבות הקשורות ל קורונה/ויזה. לא ברור מה החלק של ההתאחדות הסינית בכל זה, אך היא כמעט לא שלחה שום שחקן לתחרויות הסינון בסבב המועמדים הנוכחי.

שתי תחרויות הגראנד-פרי הבאות לאחר ברלין יתרחשו בחודש מרץ ובחודש אפריל.

נבחרת ארה"ב בשחמט

הדומיננטיות של האמריקאים בברלין מאד בולטת, ויש סיכוי שבתחרות המועמדים יהיה אמריקאי נוסף מלבד קרואנה.
כבר באוגוסט מתקיימת האולימפיאדה, וארה"ב היא אחת הנבחרות החזקות בה שצפויה להיות מועמדת לזהב.
נעיף מבט בנבחרת ארה"ב, כמו שעשיתי בפוסט קודם לגבי הודו.

אז תחילה קצת היסטוריה:
בהודו ראינו שההתחלה היתה הגעתו של אנאנד לצמרת העולמית בערך בשנת 1990.
אז בארה"ב זה לא ככה –
היו שם שחקנים ברמה עולמית כבר ב 1850 כמו פאול מורפי, שנחשב לאחד השחקנים החזקים אי-פעם.
אחריו היה את ג'ורג' הנרי מקנזי, אחד השחקנים הטובים בעולם בסוף המאה ה 19 ששלט בשחמט האמריקאי כ 20 שנה (במקור מסקוטלנד).

השחקן המרתק הבא מארה"ב היה הארי פילסברי, עלייתו היתה מטאורית ובגיל 22 (1895) זכה בתחרות הייסטינגס המאד חזקה לפני שני אלופי העולם של תקופתו: לסקר ושטייניץ ושורה של שחקני צמרת עולמית. פילסברי היה אמור להתמודד עם לסקר על תואר אלוף העולם אך לקה בעגבת, כושרו ירד והוא מת בגיל 33.

השחקן שאחריו ברשימה היה סמל היציבות – פרנק מרשל, שהיה אלוף ארה"ב 27 שנה. הוא דווקא כן התחרה עם לסקר על אליפות העולם אך הפסיד 8.5 – 1.5, במה שהפך לאחת הדו-קרבות החד צדדיים ביותר בהסטוריה. למרות זאת מרשל היה אחד השחקנים החזקים בעולם במשך שנים. על שמו הגנת מרשל המאד מפורסמת בפתיחה הספרדית. הוא גם אחד האחראים לשילובו של קפבלנקה הצעיר בתחרויות העל של התקופה.

הבא בתור הוא יצחק קשדן. שחקן מעולה שקצת נשכח היום. בשנות ה 20' וה 30' המוקדמות הוא היה אחד השחקנים החזקים בעולם והתעלה על מרשל, וגם על רוב השחקנים בעולם. הוא היה יכול להגיע לדו-קרב עם אליוכין אבל המשבר הכלכלי של 33' אילץ אותו לעסוק פחות בשחמט. קשדן הוא יליד ארה"ב (אמריקאי אסלי) והוביל את נבחרתה להשגים מעולים באולימפיאדות. הוא גם אחד השחקנים עם אחוז ההצלחה הכי גבוה בתולדות האולימפיאדות (כשכל מתחריו באחוזי ההצלחה הם אלופי עולם מברה"מ משנות ה 50'-70').

המטאור הבא היה רובן פיין. שחקן מעולה אף הוא, שסיים במקום ראשון משותף בתחרות AVRO המאד חזקה ב 1938. לאחר מכן התמסר ללימודי דוקטורט בפסיכולוגיה כתב כמה ספרי שחמט חשובים וכל זה ביחד עם המלחמה, די סיים את הקריירה שלו באופן מעשי.

לאחר מכן יש כמובן את שמואל רשבסקי, שעליו כתבתי בפוסט קודם ואת בובי פישר האגדי.

גם בשנות ה 80' נהנתה ארה"ב ממהגרים שחיזקו את שורותיה.
אחד מהם היה אלוף ישראל ואלוף ארה"ב לאחר מכן רומן ג'ינג'יחשווילי.
לצידו היה יאסר סייראוואן – שחקן ממוצא סורי/בריטי שנולד בסוריה ועבר לארה"ב. גם הוא היה אלוף לאומי וחבר נבחרת. סייראוואן הוא עד היום מדריך ומרצה מבוקש לשחמט באינטרנט.
ביחד איתם יש את בוריס גולקו, שהוא השחקן היחיד בהסטוריה שהיה גם אלוף ברה"מ וגם אלוף ארה"ב.

בשנות ה 90' הכוכב היה גאטה קמסקי מרוסיה. שחקן מעולה שהיגר לארה"ב והתחרה בדו-קרב לאליפות העולם מול קרפוב (בתקופת הפיצול).
הוא זכור לישראלים משני ארועים לפחות:
ערן ליס ניצח אותו כשזכה באליפות העולם עד גיל 18 בשנת 1992.
גלפנד עבר אותו בדו-קרב המועמדים 2011 לפני שעלה לגמר מול גרישצ'וק וזכה גם בו.

לאחר התקופה הדומיננטית של קמסקי הכוכב הבא היה היקארו נקאמורה. שחקן יליד יפן שהיגר כתינוק עם הוריו לארה"ב, וזכה באליפות הלאומית מספר פעמים.
זה מביא אותנו לנבחרת האמריקאית הנוכחית, אך כדי לא להאריך מדי, נשאיר את השחקנים הנוכחיים לפוסט הבא.

חידה

איך נותנים פה מט בלבן במהלך אחד?

אליפות העולם לנבחרות תתקיים בעוד פחות מחודשיים בישראל:

מדובר בתחרות של פיד"א שמרכזת את 12 הנבחרות הטובות בעולם על פי הישגהן באולימפיאדה האחרונה ובאליפויות היבשתיות. ישראל אירחה את התחרות ב 2005 וכעת זה קורה שוב כבר ב 7 לאפריל השנה.
בזכות זה גם נבחרת ישראל תיקח חלק בארוע, כפי שקרה מספר פעמים בעבר.

לכתבה המלאה באתר one (לינק).

שיאי שחמט

משחקים שבהם כל הכלים נותרו על הלוח עד לשלב מאוחר:
בתחרות בגרמניה 1994 הסתיים משחק בכניעה במסע ה 31 בלי שאף כלי הורד מהלוח.
במשחק אחר ב 1927 לא הורד כלי מהלוח עד המסע ה 40. הלבן ניצח לבסוף במסע ה 53.

ההצרחה המאוחרת ביותר בוצעה במסע ה 48 בשחור, זה קרה בשני משחקים רשמיים: במישיגן 1994 ובניו-יורק ב 2002.

הריכוז הגדול ביותר של רבי-אמנים באותה עיר היה ב 2005 ברייקיאוויק איסלנד, שם התגוררו 8 רבי אמנים (בובי פישר היה אחד מהם) בעיר של 114 אלף תושבים: רב-אמן לכל 14 אלף תושבים. באותו זמן שתים מהערים הבולטות בעולם בתחום זה היו באר שבע וראשון לציון.